הָאוֹמֵר. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי שֶׁאֲנִי חַייָב לוֹ. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְּפִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְיָדִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְחַייָב הָאִישׁ בַּאֲחֵרָיוּתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. הַמַּתָּנָה כְחוֹב. תֶּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. תֶּן זֶה שְׁטָר מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. הוֹלִךְ שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר (לֹא) יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. וְאִם מֵת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. זְכֵה מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. זְכֵה שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. קַבֵּל שְׁטָר זֶה מַתָּנָה לִפְלוֹנִי. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת יִתֵּן לְיוֹרְשָׁיו. וְאִם לְאַחַר מִיתָה זָכָה יַחֲזִיר לַמְשַׁלֵּחַ. שֵׁאֵין אָדָם זוֹכֶה בִכְתָב לְאַחַר מִיתָה. מִי שֶׁאָמַר. מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. טוֹל מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. יְהֵא מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי בְיָדָךְ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָדֵין זָכָה לְחַבְרֵיהּ לָא יְכִיל חֲזוֹר בֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדין. מי שזכה בדבר בשביל חבירו לא יכול ג''כ לחזור וליתנו מידו:
מי שאמר מנה זה כו'. כולן כהולך הן וזכה ואם רצה לחזור לא יחזור:
שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. אשטר מתנה קאי ולאו דוקא ובמנה נמי לא זכה כיון דליתיה למקבל בשעת מתן מעות:
ואם לאחר מיתה זכה. שבשעת מתן מעות כבר מת זה יחזיר למשלח:
הלך ומצאו שמת. זה שנשתלח לא יחזיר למשלח ואם מת יתן ליורשיו אבל אם אמר זכה או קבל כו' יתן ליורשיו של המקבל שכבר זכה בהן בשעת המתנה:
המתנה כחוב. דגם במתנה הוי הולך כזכי ואינו יכול לחזור:
וחייב האיש באחריותו. אע''פ שזכה השליח בשביל זה מכל מקום המשלח חייב באחריות עד שיקבל אותו האיש מי שנשתלח לו את שלו:
האומר תן מנה זה לפלוני כו' לא יחזיר. דבמלוה ובפקדון בין שאמר תן בין שאמר הולך הוי כזכי וכשהגיע ליד השליח זכה בשביל המקבל ואין המשלח יכול לחזור ובפקדון דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דודאי ניחא לבעליו שיצא מתחת ידו אבל בלאו הכי לא דקי''ל יכול המפקיד לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ושמא לא ניחא ליה ולא זכה זה בשבילו והכי מסיק לה בבבלי דף י''ד:
הָאוֹמֵר. יִנָּֽתְנוּ כָל נְכָסָיו לִפְלוֹנִי. וְהוּא כֹהֶן. וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. הֲרֵי אֵילּוּ אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם מִשֶּׁקִּיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה. 8b אִם בְּשֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף רַבָּנִן מוֹדוּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. לֵית בַּר נַשׁ אֲמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשַׁר. הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִילָּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר לית בר נש. אין אדם יכול לומר אח''כ אי אפשי אלא מכיון שקיבל עליו שלו הן ושוב אינו יכול לחזור:
אלא כן אנן קיימין בסתם. בשעה הראשונה שתק ולבסוף צווח:
אם בשלא קיבל עליו. אלא צווח מעיקרא ואמר אי אפשי בהן אף רבנן מודו דשל יורשי הנותן הן:
בסתם חלוקין. שבתחילה שתק ולא נתברר לנו דעתו כדמפרש ואזיל דבמה אנן קיימין אם משקיבל הלה עליו משעה ראשונה כשנתן לו ונתרצה במתנה זו אף רשב''ג מודה דזכה בהן:
זכו בהן היורשין. של הנותן:
אע''פ. שזה אמר אי איפשי בהן זכה והעבדים אוכלין בתרומה בשבילו:
האומר ינתנו כל נכסיו לפלוני. ואותו פלוני הוא כהן:
הוכיח סופו על תחלתו. שלא נתרצה משעה הראשונה במתנה והילכך שתק בתחילה:
משנה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נֶחְתַּם בְּפָנַיי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נִכְתַּב בְּפָנַיי נִכְתַּב כּוּלֹּו וּבְפָנַיי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ בְּפָנַיי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַיי נֶחְתַּם כּוּלֹּו פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם פָּסוּל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם פָּסוּל. וְרִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' המביא. בפני נכתב כ ו ל ו ובפני נכתב חציו. אחד מן העדים חתם בפני:
נכתב חציו כו' פסול. ודוקא חציו האחרון אבל בפני נכתב חציו הראשון שיש בו שם האיש ושם האשה והזמן שהוא עיקר הגט כשר וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה אלא אם שמע קול הקולמוס עובר על הנייר בלבד תו לא צריך:
אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. אם הגט יוצא מתחת יד אחד מהם דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו אבל אם הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר ששנים שהביאו גט אינם צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם:
שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר. השלישי אומר בפני נחתם פסול בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהן:
ור' יהודה מכשיר. אפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהן ואין הלכה כר' יהודה:
ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר. ואפילו יוצא מתחת יד אחד הואיל ונתקיים ע''י שנים המעידין על החתימה:
תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי. וָמֵת. יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תנו מנה כו'. דקתני במתני' מוקי לה נמי ר' בא דבשכ''מ מיירי כדמוקי רב פפא בבבלי דף י''ג:
סליק פירקא בס''ד
תֵּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. וָמֵת. אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין לְעַכֵּב אֵינָן יְכוֹלִין. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. כָּאוֹמֵר. הִתְקַבֵּל לִי. הֵן. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא. אִם בִּשְׁכִיב מְרַע בְּהָדָא אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. קִייַמְתִּיהָ מִדְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. עָשׂוּ דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ חוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין צריך לומר כו'. שאפילו לא אמר זכה או קבל אלא תן אין היורשין יכולין לעכב:
בשכיב מרע היא מתניתא. האי ברייתא מיירי בשכ''מ אבל במתנת בריא תן לאו כזכי הוא:
אם בשכ''מ בהדא כו'. כלומר ומ''ט בשכ''מ אין צריך לומר זכה או קבל ובתן סגי:
א''ר מנא קיימתיה. מה''ט דאמרי' דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי והוי כבריא שכתב ונתן:
והוא שמת כו'. כמפורש לעיל בכתובות והילכך אין צריך לומר כו':
דֵּין דְּמָחַל שְׁטָר לְחַבְרִיהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. מָחַל. וְחָרָנָה אָמַר. לֹא מָחַל עַד דְּמָסַר לֵיהּ שְׁטָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דין דמחל. המוחל שטר שיש לו על חבירו:
מחל. שמחילה א''צ קנין:
עד דמסר לי' שטרא. צריך שיחזור לו השט''ח שלו ואז הוי מחילה:
דֵּלֹמָא. רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר נַחְתּוֹן מִיגְבֵּי לְחַבְרֵיהּ תַּמָּן וְאִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהוֹן לִשָׁן בִּישׁ. אֲתוֹן בָּעֵיי מִיפְקָא מִינֵּיהּ. אָֽמְרִין לוֹן. כְּבָר זָכִינָן. אָֽמְרִין לוֹן. אֲנָן בְּעֵי תְקִימִינוֹן טָבָאת. אָֽמְרִין. שׁוֹמֵר חִינָּם אֲנַחְנוּ. 9a אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲמַר לוֹן. הֲהֵנוֹ כוּלָּהּ. נַסְבּוֹן לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר וּפַטְרוֹי וְאַפְקוֹן מִינֵּיהּ. כַּד סַלְקוֹן לְהָכָא אֲתַא לְגַבֵּי אֲבוֹי. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ חֲמִי מָה עֲבַד לִי בְּרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. מָה עֲבַד לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אַשְׁוֵויי עִימִּי לָא הֲווֹן מַפְקִין מִינָן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ. מָה עַבְדָּת כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. רָאִיתִי אוֹתָן בֵּית דִּין שָׁוֶה וְכוֹבָעֵיהֶן אַמָּה וּמַדְבְּרִין מַחַצִיִים. וְיוֹסֵה אָחִי כָּפוֹת וּרְצוּעָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָֽמְרִית. שֶׁמָּא דוֹסִתַּאי אַחֵר יֵשׁ לְאַבָּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. הָדָא דְתֵימַר בְּהוּא דְלָא יְכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת. בְּרַם הַהוּא דִּיכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת מֵיפַק לוֹן מִן הָדָא וְיִטְלוֹן לְדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיפק לון. מוציאין מזה השליח ונותנין לזה שזכה בשבילו:
הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמיה טבאות. כלומר דוקא בשאינו יכול לעמוד בטוב כנגדם והוי אונס כהאי עובדא שאז פטור השליח כשהחזיר אבל אם יכול לעמוד כנגדם פושע הוי אם החזיר:
א''ל. ר' ינאי מפני מה עשית כך וא''ל ראיתי אותן ב''ד שוה כלומר כולם שוין בדעתם ואין מוחה בידם והן בעלי אימה ומרי נפש כובעיהן כו' ומדברין מחצין כלומר קולן עבה ובכח ונראה הדיבור יוצא מטיבורן ויוסי אתי כפות והרצועה להלקותו עולה ויורדת ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבא שאמסור עצמי להריג' ולכך נתרציתי להם:
אילו. הי' משוה בדעתו עמי לא היו מוציאין כלום מידינו:
כד סלקון. כשעלו לכאן בא רבי יוסי אצל רבי ינאי לקבול על רבי דוסתאי וא''ל ראה מה עשה לי בנך:
ופטרוי. כפתוהו ויסרו אותו והכוהו והוציאו ממנו בכח:
נסבון. לקחוהו לר' יוסי שלא נתרצה בכך:
אתון. באו אצל ר' דוסתאי ונתרצה להחזיר ואמר להם ההנו כולה הנה. כל המעות לפניכם:
אמרין לון. בני אותה העיר אנחנו רוצים שתקבלו עליכם בטוב כלומר אחריות אם יאבדו ויאנסו מידכם ולא רצו ואמרו להם שומרי חנם אנחנו ואין אנו מתחייבין עצמינו בכלום:
ואיתאמרת עליהון. ושוב נאמר עליהן לשון הרע ורצו להוציא המעות מידם ולא רצו להחזיר ואמרו להם כבר זכינו בשביל חבירנו:
דילמא. מעשה היה בר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בן כיפר שירדו לבבל לגבות חוב אחד בשביל חבירם של כאן ומסרום לידם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source